החלטה בתיק בש"פ 5168/05

           ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט ח' כבוב) בב"ש 91739/05 מיום 29.5.05, לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

           כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של מעשה מגונה בכוח וניסיון לאינוס תוך איום בנשק קר. מעובדות כתב האישום עולה כי העורר העלה את המתלוננת לרכבו במחלף עירון לנסיעה בכיוון ירושלים. במהלך הנסיעה הניח העורר את ידו על ברכה של המתלוננת, אך היא צעקה לעברו כי אינה מעוניינת בכך. לאחר מספר דקות חזר העורר על מעשיו, והמתלוננת בתגובה תפסה את ידו והזיזה אותה. בשלב זה הניח העורר את ידו על חזה של המתלוננת ושאל אם "מגיע לו משהו על הטרמפ", ואמר לה כי הוא "רוצה אותה". לאחר שהמתלוננת השיבה בשלילה, שלף העורר סכין מתקפלת, עצר את הרכב בצד הכביש, ואיים על המתלוננת, תוך שהוא מצמיד את הסכין לצווארה. המתלוננת הדפה את העורר, ואף נפצעה בידה. בתגובה נעל העורר את דלת הרכב, ובעוד המתלוננת נאבקת עימו, ניסה לפתוח את מכנסיה, פתח את חולצתה, ליקק את חזה ונישק אותה בשפתיה, עד שהאחרונה הצליחה לברוח מהרכב.

           בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי קבע כי קיימות ראיות לכאורה די הצורך להוכחת העבירות המיוחסות לו. זאת, לאור הודיית העורר כי ביצע במתלוננת מעשים מגונים תוך שימוש בכוח וחרף התנגדותה הנמרצת. העורר אף הודה בחקירתו כי שלף סכין ואיים על המתלוננת. באשר לחלופת מעצר קבע בית המשפט כי למרות גילו הצעיר של העורר ועברו הנקי, אין מקום לבחון את שחרורו בחלופה, וזאת לאור הודייתו כי הוא שותה לשכרה "לא לעיתים רחוקות", וכי היה שיכור בעת ביצוע המעשים המיוחסים לו. בית המשפט קבע כי "כאשר מדובר בנאשם שמעיד על עצמו שהוא צורך משקאות אלכוהוליים, אינו נרתע לנהוג ברכב על אף היותו שיכור, בהמשך עוצר את רכבו ומסיע טרמפיסטית צעירה, אינו בוחל בשום אמצעי על מנת להשיג את מבוקשו, ולצורך זה אף שולף סכין ומצמידה לצווארה של אותה צעירה, תוך איום על חייה - אין בית המשפט יכול ליתן במשיב שכזה אמון שאכן במידה וישוחרר לא יחזור על מעשיו ולא ימשיך לסכן את כלל הציבור...". בית המשפט הוסיף וקבע כי לאחר שמיעת עדות המתלוננת יוכל העורר לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר בהחלטה.

           מכאן הערר שלפני.

           בפנינו הסכים העורר לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת המעשים המיוחסים לו. עם זאת טוען העורר כי אין די בראיות בכדי להצדיק את אישומו בניסיון לאונס. העורר הודה במשטרה בביצוע מעשים מגונים במתלוננת, ואף הודה ששלף סכין לעברה, עם זאת, טוען העורר, כי הוא לא תקף את המתלוננת עם הסכין, ולא פגע בה. בנוסף, טוען העורר, לחולשת הראיות לכאורה, וזאת לאור הסתירה בין עדותו של שלומי דהן, לפיה המתלוננת קפצה מהרכב אגב נסיעתו, ובין עדות המתלוננת לפיה העורר עצר את רכבו בצד הדרך. על כך מוסיף העורר כי שגה בית המשפט קמא משקבע כי היה שיכור בעת ביצוע המעשים, וכי נהיגתו בשכרות מעידה על מסוכנותו לציבור, שכן כתב האישום כלל לא מייחס לו סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. העורר טוען כי היה על בית המשפט קמא לבחון את חלופת המעצר שהוצעה במהלך הדיון בעניינו, או למצער להפנותו לתסקיר מעצר, זאת, לאור החלטות דומות בעבירות חמורות יותר מהמקרה שבפנינו. לטענתו, יש בחלופות שהוצעו כדי להפיג את מסוכנותו. בנוסף מציין העורר את נסיבותיו האישיות, עברו הנורמטיבי והיותו נשוי ואב לילדים קטנים, וכי קשיים כלכליים הביאו אותו למעידה חד-פעמית זו.

           לטענת המשיבה אין בעדותו של שלומי דהן כדי להחליש את הראיות לכאורה בתיק, וזאת, כעולה מהחלטת בית המשפט קמא, לאור עדותו של העורר כי עצר את הרכב בצד הדרך, המחזקת את עדות המתולננת. מנגד, טוענת המשיבה, עדותה של המתלוננת קוהרנטית וברורה, ודי בה, בצירוף הודייתו של העורר כי ביצע במתלוננת מעשים מגונים, בכדי ללמד על מסוכנותו הרבה של העורר. לטענת המשיבה יש בסיס לקביעתו של בית המשפט קמא בדבר שכרותו של העורר בעת ביצוע המעשים המיוחסים לו. זאת, לאור הודייתו של העורר כי שהה בשכרות בעת ביצוע המעשים, ועדות המתלוננת, לפיה נדף מפיו של העורר ריח של אלכוהול, וכי הרכב נסע בזיג-זג. לטענת המשיבה שחרורו של העורר מהווה סכנה לציבור ובפרט למתלוננת, ואף יכול להוביל לשיבוש הליכי משפט. לפיכך, טוענת המשיבה, יש לדחות את הערר ולקבל את האיזון שערך בית המשפט קמא, אשר השאיר פתח לבקשה לעיון חוזר לאחר עדותה של המתלוננת.

           מבחינת חומר העדויות שבפני, לא מצאתי ממש בטענת העורר בדבר חולשתן של הראיות העומדות כנגדו, ומקובלת עלי מסקנתו של בית המשפט קמא, שקיימות ראיות לכאורה להוכחת העובדות נשוא כתב האישום.

           המעשים המיוחסים לעורר הינם חמורים ביותר. העורר ביצע במתלוננת מעשים מגונים תוך שימוש בכוח, הצמיד לצווארה סכין על מנת להפחידה, ניסה לאנוס אותה כאשר הסכין בידו, ואף פצע אותה, אם כי פציעה שטחית, במהלך המאבק ביניהם. מעדותו של העורר אף עולה, כי שכרותו איננה אירוע חריג בחייו, וככל שהמעשה מוסבר על רקע שכרות, אין לשלול את מסקנתו של בית המשפט קמא, כי קיים חשש להישנות המעשים אם ישוחרר. בנסיבות אלה, ייתכן שאין מנוס מהמסקנה אליה הגיע בית המשפט המחוזי, לפיה מסוכנותו של העורר אינה מאפשרת לשחררו לחלופת מעצר. עם זאת, לא ניתן להתעלם גם מכך שמדובר באדם בוגר, נשוי ואב לילדים, עובד לפרנסת משפחתו במקום עבודה מסודר, נעדר עבר פלילי, שכל ימי חייו חי חיים נורמטיביים. לאור האמור, אין גם לשלול את האפשרות, שהאירוע הנוכחי, חרף חומרתו היתירה, אינו משקף התדרדרות לאורח חיים עברייני, וגם אינו משקף מסוכנות מזדמנת, שלא ניתן להפיגה בחלופת מעצר. גם באת כוח המשיבה טענה, בהתייחסה לאירוע זה: "אכן מעשה הזוי. יכול להיות שמדובר בליקוי מאורות". על רקע זה וחרף הספק הממשי העולה לגבי האפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר, אני סבור, שראוי בכל זאת לבחון את מסוכנותו של העורר, כמו גם את החשש להישנות התנהגותו העבריינית, אם ישוחרר, לרבות האפשרות להפיג את מסוכנותו בחלופת מעצר, בין היתר, באמצעות תסקיר מעצר. כדי שלא לנטוע בעורר ציפיות שאין להם בסיס, אדגיש שאין בהזמנת התסקיר משום נקיטת עמדה התומכת, בהכרח, בשחרורו לחלופת מעצר. 

           לאור האמור, אני מחזיר את הדיון לבית המשפט קמא, על מנת שיורה על הזמנת תסקיר מעצר ולאחר קבלת התסקיר ישקול פעם נוספת את מעצרו של העורר, בין היתר, לאור הערכת שירות המבחן את מסוכנותו של העורר, את החשש להישנות התנהגות פוגענית והאפשרות להפיג אותו חשש בחלופת מעצר ובתנאי שחרור נאותים.

           עד למתן החלטה חדשה, העורר יהא נתון במעצר.

           ניתנה היום, כ"ג בסיון תשס"ה (30.6.2005).

                                                                                         ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: